כפי שידוע לרובנו, כאשר אדם גולש באתר אינטרנט, קל מאד לאסוף עליו מידע פרטי.
חברות קטנות, גדולות ובינוניות משתמשות באמצעי מעקב (לדוגמה cookies) אחר הגולשים שהיו באתר, על מנת לזהות מגמות התנהגות, להציע הצעות חוזרות (רימרקטינג) ולהבין טוב יותר את קהל היעד שלהן.
במאי 2018 נכנסו לתוקפן תקנות ה- GDPR, אשר נועדו להגן על המידע של אזרחי האיחוד האירופי ולדאוג לשמירה על פרטיות המידע שלהם. אי עמידה בתקנות גורר סנקציות חמורות.
חברות ברחבי העולם החלו לעמוד בדרישות תקנות ה- GDPR וכחלק מכך להציג באתר שלהן הודעה על היותן משתמשות בקובצי cookies , מה השימוש שנעשה במידע שנאסף, ובנוסף להציג בקשה עבור הגולש שיאשר את מדיניות הפרטיות שבאתר.
בנוסף, ב-08.5.2018 נכנסו לתוקף בישראל תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע). תקנות אלו מציגות את סוגיית אבטחת המידע בחוק הגנת הפרטיות אשר מהווהחובה עבור כל גורם המנהל ו/או מעבד מאגר של מידע אישי.
על פי התקנות החדשות, מותר לאסוף ולעבד מידע של הפרט רק אם הוא הסכים לכך ורק אם משתמשים במידע לצורך המטרה עבורה הוא נאסף.
איזה מידע החברות הגדולות יכולות לאסוף עלינו (ומה לא)?
* יש לציין כי החברות הגדולות הללו כוללות חברות גדולות גם כן:
גוגל כוללת בתוכה את ג'ימייל וגוגל פלוס, גוגל קלנדר, יוטיוב וגוגל דוקס.
פייסבוק כוללת בתוכה את אינסטגרם.
מייקרוסופט כוללת בתוכה את בינג, מסנג'ר וסקייפ.
מקורות:
www.privacy.google.com | www.policies.google.com | www.facebook.com |www.newsroom.fb.com | www.ashingtonpost.com | www.apple.com | www.zdnet.com | www.twitter.com | www.fastcompany.com | www.amazon.com | www.androidcentral.com | www.privacy.microsoft.com | www.wsj.com |www.ortune.com